גלסברג נ' גרנד אדוונס סוכנויות יבוא יצוא ושווק בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים בסך 18,000 ₪, בשל משלוח 18 הודעות פרסומית לתיבת דואר אלקטרוני (דוא"ל) של התובע, ללא הסכמתו (לטענתו), וזאת בניגוד להוראות חוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב-1982.

מדובר בסעיף 30א לחוק הנ"ל, העוסק ב"שיגור דבר פרסומת באמצעות מתקן בזק". הסעיף קובע, כי חל איסור על מפרסם לשלוח דבר פרסומת לנמען, בין היתר באמצעות דואר אלקטרוני (דוא"ל), ללא קבלת הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען [סעיף 30א(ב)]. עוד קובע הסעיף, כי הפרת הוראותיו תיחשב, הן לעבירה פלילית שבגינה ניתן להטיל קנס על העבריין [סעיף 30א(ו)(1)], והן לעוולה אזרחית [סעיף 30א(ט)], המהווה עילת תביעה שבגינה ניתן לחייב מפרסם במתן "פיצוי לדוגמה", של 1,000 ₪ לכל היותר, בשל כל דבר פרסומת שקיבל הנמען בניגוד להוראות הסעיף, וזאת ללא צורך בהוכחת נזקו של הנמען הנפגע [סעיף 30א(י)(1)]. הסעיף גם קובע, כי "חזקה על מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, שעשה כך ביודעין..., אלא אם כן הוכיח אחרת" [סעיף 30א(י)(5)]. כמו-כן קובע הסעיף, כי למפרסם לא תהיה הגנה, בין היתר במקרה שבו "שיגור דבר הפרסומת נעשה לאחר שניתנה למפרסם הודעת סירוב מאת הנמען..." [סעיף 30א(י)(5)(1)].

התובע טוען שהנתבעת שגרה אליו 18 דברי פרסומת במועדים שונים וזאת בניגוד לדין. התובע הינו עו"ד משתמש אינטרנט ומנהל של שם מתחם באינטרנט בכתובת glazberg.com. הנתבעת מנהלת עסק ליבוא, שיווק והפצה של מחשבים וחלקי מחשבים. כתובות הדואר של התובע משמשות את התובע לצרכים פרטיים שונים. ביום 29.3.08 נרשם התובע באתר הומלס ומסר את כתובת הדואר homelessuser@glazberg.com , התובע ציין כי הוא נוהג להשתמש בכתובות שונות של מתחם לשם רישום באתרי אינטרנט שונים בכדי לשמור על פרטיותו.

ביום 17.7.10 התפרסם באתרים רבים כי מערכת אתר הומלס נפרצה והפרטים של הרשומים אליו לרבות כתובת הדואר שלהם נחשפו. ביום 19.6.11 החל התובע לקבל הודעות פרסומיות בדואר אלקטרוני מן הנתבעת לכתובת הדואר כאמור. ביום 27.7.11 הבחין התובע כי על גבי דבר הפרסומת כתוב כי במידה ואינו מעוניין לקבל את המיילים עם החדשות והמבצעים עליו להקליק במקום מסויים על גבי ההודעה. התובע הקליק על הודעת סירוב ולחץ על הקישור ומיד הופנה לאתר של הנתבעת ומאותו רגע החל לקבל הודעות לא פחות מפעם ביום. היינו, הקישור אינו משמש להסרה מרשימת התפוצה אלא פיתיון כדי לאמת שמדובר במשתמש אמיתי זוהי פעולה פסולה ואסורה. הדואר בפרסומת הנתבעת, מפנה לאתר שלה ובו מחירון, מספרי טלפון, אנשי מכירות, כתובת, והצעות פרסומיות.

התובע טוען כי עולה חשש כבד שהנתבעת קיבלה את כתובת המייל שלא כדין תוך חדירה לחומר מחשב. ביום 14.8.11 פנה התובע לנתבעת וזו טענה שהתובע נרשם לאתר, לאחר מכן פסקו דברי הפרסומת להגיע.

הנתבעת טוענת כי היא משקיעה מאמץ רב בשיווק מוצריה, בין היתר מציעים סוכניה ומשווקיה להירשם ולקבל מידע על מוצריה ישירות לתיבת הדואר שלהם וכך נעשה אף עם התובע. על פי דין, ובכל הודעת מידע ששולחת הנתבעת לנמעניה מופיעה האפשרות לבטל את השתתפות תיבת דואר אלקטרוני ברשימת התפוצה של הלקוחות. התובע בחר שלא לנצל את האפשרות במשך 18 פעמים ובכל פעם אישר מחדש קבלת מידע לתיבת הדוא"ל שלו. האפשרות להסרה מרשימת התפוצה מופיעה בכל אחד מהנספחים שהגיש התובע.

עוד היא טוענת כי התובע החל לטענתו לקבל מיילים חודש קודם לאירוע לפיו לטענתו נגנבה כתובת המייל שלו והנתבעת החלה לעשות בה שימוש. מדובר בתובע שעל פניו נרשם חדשות לבקרים לאתרי אינטרנט שונים מקים אינספור תיבות מיילים ובקי בהלכות הרשת.

במהלך הדיון הציג התובע סרטון שצילם ובו רואים כי ברגע שמקליקים על הצלמית שבה רשום "במידה ואינך מעוניין לקבל...", הדבר גורם להצטרפות לרשימת התפוצה של הנתבעת. נציג הנתבעת אישר כי מדובר היה בטעות סופר באתר, והציג צילום דף אינטרנט לאחר התיקון שבו הוחלפה "אינך" במילה "הינך". כמו כן, ניתן לראות כי בתחתית ההודעה ישנה צלמית "הסרה מרשימת תפוצה". את הטעות גילתה הנתבעת לאחר שהתובע פנה אליה, וכאשר ציין כי הוא מבקש להיות מוסר ברשימת התפוצה ועדכן במה שקרה, הוא הוסר מיד.

התובע אמר בדיון כי הקליק רק פעם אחת על כפתור שגרם לכך שיקבל דואר ולאחר מכן, לא הקליק על כפתורים אחרים. בסך הכול נשלחו 18 הודעות בטווח שמיום 27.7, ועד ליום 9.8, שאז נשלחה ההודעה אחרונה. מכתב הדרישה הראשון נשלח לנתבעת ביום 14.8.

אני סבור כי הטענה בדבר גניבת רשימות תפוצה מאתר הומלס לא הוכחה, אולם אין ספק כי התובע לא נתן את הסכמתו למשלוח דואר פרסומי על ידי הנתבעת. אף הנתבעת עצמה מודה כי אין לה כל קשר עסקי עימו. אני נותן אמון בטענת הנתבעת כי מדובר היה בטעות סופר בהודעות הדואר, באופן שבמקום המילים "במידה והינך מעוניין לקבל את המיילים...." נרשם בטעות "במידה ואינך מעוניין...". הדבר גרם לכך שהקלקה על צלמית זו הביא אכן לכניסה לרשימת התפוצה. ואולם באותה הודעה, בשורה התחתונה ישנה צלמית בולטת ולא פחות קטנה שמתחתיה רשום "הסרה מרשימת תפוצה". הצלמית היא בצבעי אדום בולט עם חיווי גרפי תואם, ולטעמי לא ניתן לטעות בה. יצוין כי בכל הודעות הדואר שצורפו לכתב התביעה רואים את אותה צלמית בולטת המאפשרת הסרה מרשימת התפוצה. לאור זאת שוכנעתי כי אכן מדובר בטעות מצד הנתבעת אשר תוקנה לאחר מכן.

התרשמתי הן מכתב התביעה והן בדיון כי התובע, שהינו עורך דין במקצועו, יודע ומבין לפני ולפנים בענייני הרשת והאינטרנט, והא ראיה שידע להראות יפה כי הלחיצה על הצלמית שבה הכיתוב המוטעה הביאה לכניסה לרשימת התפוצה. דא עקא שהתובע המתין וקיבל לא פחות מ – 18 הודעות אך את מכתב הדרישה שלח רק חמישה ימים לאחר ההודעה האחרונה. מצופה היה מהתובע, שהינו לא רק אחד שמבין עניין בתחום, אלא איש יודע חוק ודין, כי יפנה לנתבעת מייד לאחר קבלת ההודעה הראשונה, או, למצער, מייד כאשר ראה כי הקלקה על אותה צלמית הכניסה אותו לרשימת התפוצה.

אף אם אניח לצורך הדיון כי הנתבעת טמנה מלכודת פרסומית ביודעין כדי ללכוד כמה שיותר נמענים פוטנציאליים למשלוח דואר פרסומי, הרי שהיה על התובע לפעול על אתר ולא להמתין ולהגדיל את נזקו הפוטנציאלי. הדבר עולה עם החובה לפעול בתום לב אשר הינה חובה כללית הפרושה על כל ענפי המשפט וההליכים המשפטיים וגם עם החובה למנוע יצירתו של נזק מלאכותי ומנופח. ודוק: הבקשה להסרה אינה פעולה סבוכה או קשה מצד הנמען, ודי במשלוח בקשה קצרה בכתב או הקלקה על הצלמית המתאימה בדבר הדואר.

כל פרשנות אחרת עשויה להוביל לתוצאה אבסורדית ולפיה יכול נמען להמתין כאוות נפשו ולקבל עשרות ומאות דברי דואר, ואז להגיש תביעה בסכומים אסטרונומיים. במקרים כאלו יהא בידי הנמען פוטנציאל תביעה עצום. סבורני כי לא לכך כיוון התיקון בחוק, ובכל מקרה פרשנות נכונה של החוק ותכליותיו צריכה להוביל למסקנה כי יש לאזן בין זכותו של הנמען שלא להיות מוטרד לבין זכותו של המפרסם לקבל הזדמנות לפעול ולהסיר את שם הנמען מרשימת התפוצה למען לא יהא חשוף לתביעות בסכומי עתק. הדבר עולה גם עם ההגינות הנדרשת בין כל המשתמשים ברשת ואף עם הוראות החוק המטילות אף הן חובה על הנמען לפעול להסרתו מרשימות תפוצה. איזון זה מחייב שהנמען יודיע למפרסם על סירובו לקבל דבר דואר פרסומי שנשלח אליו ללא הסכמה, בהזדמנות הראשונה האפשרית. קל וחומר מקום שהנמען מכיר את החוק היטב, כמו כאן.

בנסיבות מקרה זה אכן אין ספק שהנתבעת שלחה מסר פרסומי ללא הסכמת התובע, אולם התובע לא פעל בהזדמנות הראשונה, כמתבקש, ועל כן אין מקום לפסוק לו פיצוי בסכומים אותם תבע. לאור כל זאת מצאתי למכון לפסוק לתובע פיצוי כולל בסך 200 ₪ אשר ישולם ע"י הנתבעת בתוך 30 יום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין. בנסיבות המקרה, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ב, 17 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: